בלוג

זו התגובה שהשבתי:

המורה בכיתה ג של בני שלחה להורי התלמידים מייל ובו הנחיות לא רק מה ללבוש ולאכול בטיול, אלא גם מה לחשוב ולדעת: רשימת הנחיות מידע היסטורי/גיאוגרפי/ביולוגי שהילדים נדרשים לשנן כהכנה לטיול/ זו תגובתי לה ולשאר ההורים (“השב לכולם” – לרשימת תפוצה של הורי הכיתה) 

זו תגובתי:

שלום שלום לנו . ברשותכם, משתפת כאן בדעתי לגבי נושא הטיולים. למה? כי אני חושבת שזו אחריות שלי כאמא להיות מעורבת בתהליכי הלמידה של בני ויש לי עניין לשתף אתכם כדי להעלות את המודעות של כולנו לנושא החינוך בכלל ובטיולים בפרט . אני חושבת שלפני שאנחנו באים ללמד את הילדים, מחובתנו ללמוד קודם בעצמנו על עצמנו ואת עצמנו.

 אז ככה:  אקדים ואספר שהייתי 10 שנים מחיי מדריכת טיולים. הובלתי אלפי אנשים, בעיקר ילדעים ונוער  בשבילי הטבע במחוזות ארצנו היפה בטיולים בפינות חמד , בעליות וירידות של החיים. לדעתי, טיול הוא חווית למידה עוצמתית ומעצימה . למה? כי היא מאפשרת למידה בלתי אמצעית  שעוברת דרך החושים החיצוניים והפנימיים שלנו ומתורגמת להבנה מעמיקה של תהליכים נפשיים ורוחניים. מה שחשוב איננו רק הנוף שרואים בסביבת הטבע החיצונית  אלא ההתמרה של המראות האלו להבנה של העצמי ומקומי בעולם. טיול בטבע מטרתו לדעתי ללוות אנשים להכיר את מה שטבעי להם, ואיך יוכלו להכיר את עצמם אם נדרש מהם גם במרחב הטיול החופשי בטבע להקשיב למידע שמוכתב ע”י משרד החינוך במקום להקשיב לקולות הטבע ולקולם הפנימי? איך יכירו את מי שהינם אם הם נדרשים לשנן מידע שמצפים מהם לדעת במקום לאפשר להם מרחב חופש עצמאי ללמוד וללמד את עצמם בעצמם???

 אז מילא שבתוך הכיתה עושים את זה , אבל גם ביציאה מחוץ למסגרת מכריחים אתם להישאר בתוך מסגרות החשיבה של ידע שאיננו בהכרח רלוונטי להם ? ועוד עושים קואליציה עם ההורים כדי להבטיח שגם בבית לא יהיה לילדים מנוס משטיפת המוח הזו?

 ברגע שאנחנו מבקשים לחנך את הילדעים גם בטיול ללמוד את מה שאנחנו חושבים שהם צריכים לדעת (להלן רשימת המידע שהמורה צירפה להורים שיוודאו שהילדים ילמדו כהכנה לטיול),  מה שאנחנו עושים זה לצמצם את הלמידה ולהפוך אותה להכתבה, לכפייה של עולם תוכן שלדעתנו כמבוגרים חשוב . בכך אנחנו מונעים מהם לחשוב חשיבה עצמאית ולתרגל באופן עצמאי איזה מידע לדגום ממה וממי ומאיפה . אנחנו מראש אומרים להם- תקשיבו לחומר שהמורה שלחה במקום שיקשיבו לקול שכשוך המים במפל או לרחש שפני הסלע בצוקים  או קול אדוות השיבולים והקנים  ברוח. איך יצליחו להתרכז בהקשבה לקולות האלו אם יצטרכו להקשיב למדריכה או המורה שתפרוס בפניהם סקירה היסטורית ואקולוגית של המקום?  יותר משרלוונטי לילדים לדעת את ההיסטוריה בעתיקות עין גדי, רלוונטי להם לתרגל חיבור לחושים הפנימיים ולהתוודע למידע שצרוב בתודעתם עוד מלפני שירדו כנשמות לגוף פיזי.

 ילדעים נולדים יודעים. בואו ניתן אמון בידיעה הפנימית שלהם ונסמוך עליהם שהם ילמדו בטבע את מה שטבעי להם באמת. ילדעים הם שמורת טבע. בואו נשמור עליהם מפני החינוך הדורסני שלנו כמבוגרים שחושבים שהם יודעים מה נכון להם. אנחנו לא !!!

 9/1/17  שיעור ספרות : לכתוב את השירה של מחר ולא ללמוד שירי משוררים מהעבר

המורה: “שלום לכולם, מחר נציין את יום הולדתו של ביאליק ונזכר בשיריו המפורסמים”.
אני: שלום שלום לנו, אני נעמה,  אמא של X ומדי פעם בפעם בוער בי להעלות לאוויר שאלות/מחשבות/ספקות הקשורות לעולם התוכן שילדינו נדרשים ללמוד בביה”ס. אני מודעת לכך שדבריי מעט חדים וישירים,בוטים משהו, אך זוהי שפת הילדעים  והייתי רוצה לחלוק אתכם תהיה שלי ואם תרצו להמשיך בדיון זה יהיה נפלא:  מדוע ילדינו נדרשים להיזכר בשפה שמעולם לא היתה ולא תהיה רלוונטית לחייהם? זה אנחנו המבוגרים שאוהבים להיזכר בנוסטלגיה רגשנית בשירים של פעם , אך במה ללמוד את שירי ביאליק תורם להתפתחות הילדעים? הם נולדים יודעים את ייעודם. הם לא כאן כדי לשחזר מידע מהעבר אלא כדי ללמד אותנו לדבר בהווה את שפת העתיד . זה אנחנו התלמידים שנדרשים לעמוד במבחן שינויי הזמן, לשחרר אחיזה בעבר ולאפשר לילדעים להשמיע קולם ולהכתיב לנו כללי משחק חדשים בעולם המשתנה.

אני מציעה  לאתגר את עצמנו כהורים/מורים ,לתת לילדעים מרחב חופש ביטוי יצירתי לכתוב שירים בעצמם במקום לשנן שירים של אחרים. ואז לשיר אותם בקול גדול. תדרי התודעה החדשה יוצאים מצאקרת הגרון ונצרבים בחוש השמע ולכן הילדים לא צריכים לקרוא ולכתוב שירים של מפורסמים מההיסטוריה אלא לשמוע ולהשמיע את קולם שלהם ובכך להמציא מציאות חדשה ,להדהד אותה באוויר כך שתתרום לאווירה של יצירה חדשנית והתפתחות

המורה : שלום נעמה, השירים הם רק כלי להיחשף כדי להכיר ולדעת ובעקבות או בדומה לכתוב. מקוה שאת מסכימה איתי שידע עולם הוא חשוב ואם יש גורמים מזמנים אז מה טוב. נקרא את הטקסטים, נאייר, ננסה לכתוב ולשתף  ומעט נשוחח. לאחר מכן נשתמש בכלים ממוחשבים לאייר. כלומר, התלמידים ישתמשו בתוכנת הצייר וילמדו להוריד ולעצב תמונות מתאימות.

אני: זה שהילדעים ישתמשו בתוכנת הצייר במחשב זה סבבה. טכנולוגיה זה אחלה כלי אבל- הוא רק כלי, אמצעי בשביל , מה? מה המהות? מה התוכן שהוא המסר התודעתי, הערכי שאנחנו רוצים ללמד את הילדים? למה הם צריכים ללמוד טכסטים של ביאליק מלפני איזה 200 שנה במקום לכתוב שירה בעצמם? הם לא צריכים להכיר טכסטים של מפורסמים מהעבר. הם המפורסמים שכותבים את שורות ההיסטוריה היום !!!

המורה: הילדים אכן יתנסו בכתיבת שירים ולא רק יקראו וילמדו שירים של אחרים. ומאחר והכתיבה אינה קלה אכבד גם את אלו שיבחרו לא לכתוב

אני: אני בטוחה שהמצאת שירים תתנגן בהם בקלילות יותר מאשר לקרוא שירים שנכתבו בהיסטוריה בשפה שפג תוקפה. לא כולם טובים בכתיבת שירים וודאי. ממליצה להציע להם להתחלק לקבוצות ובכל קבוצה יהה  מישהו אחד שימציא את המילים,אחד אחר שיכתוב אותן, אחת שתקליד במחשב ותדפיס,אחד אחר יאייר ואחת אחרת תשיר ,שני אחרים ירקדו ברקע או ינגנו באיזה כלי ועוד שניים ירקדו לצלילי השיר. כל ילד ניחן בכישרון אחר וכך תהיה במה לכולם לכל אחד לתת מהאיכויות שלו. דעתך?

המורה Y: רעיון מצויין.. תודה. ננסה ליישם

אני: היפ היפ הוריי.  שמחה ומודה לך .

אב הורה:  נעמה, את טועה. אדם שאינו מכיר את עברו – איך יעשה בחירות לעתיד והשפה והשירים שיש היום …………..  יש לילדים הרבה מה ללמוד מהעבר בכלל ומביאליק בפרט .

אני: אינני טועה וגם אתה אינך טועה. שנינו צודקים. הכיצד? כי לכל אחד יש את האמת שתואמת לתפיסת עולמו ונקודת ההתפתחות שהוא נמצא בה. כך גם ל ילדעים. הם חיים עם תודעה שונה מזו של הדור שלנו. הם לא צריכים להכיר את עברם כדי לבחור בעתיד שייטיב איתם . הם נולדו לעולם הזה כדי לשנות אותו ולברוא עתיד אחר שמבוסס על כללי משחק חדשים ולא כדי שנחנך אותם לפי דפוסי החשיבה וההתנהלות הישנים שלנו.  איך בדיוק משורר מפורסם מהעבר – המילים שלו משמעותיות לילד יותר מהמילים שהוא עצמו ממציא באמצעותן את המציאות של עצמו בעצמו ?  למילים יש כוח בריאה. חשוב שנבין את כוחה של מילה.  הילדעים שלנו הם הם המפורסמים שכותבים היום את ההיסטוריה של מחר !!!

היות ולא כל ילד יכול לכתוב שירה , הצעתי למורה Y רעיון שלשמחתי התקבל בברכה:  לתת לילדים משימה קבוצתית בשיעור ספרות: להמציא שיר. כמה ילדים יכתבו את המילים, כמה אחרים ילחינו מנגינה, אחרים ינגנו, כמה בנות יחברו ריקוד,אחרים יקלידו את הטכסט על קובץ במחשב, אחרים ידפיסו אותו ויחלקו עותקים לכולם גם בדף וגם ישלחו קובץ במייל , מישהו יוסיף לקובץ תמונות שערך בפוטושופ, מישהיא תקשט בציור כתב יד, וכשהכל יהיה מוכן אז אחד הילדעים יצלם סרטון וידאו כשכל הכיתה שרה רוקדת ומנגנת שיר מקורי פאר היצירה שלהם. זו תהיה למידה משמעותית באמת. הם ילמדו מהתהליך הזה איך לתת ביטוי חופשי ויצירתי לאיכויות שלהם , הם ילמדו לעבוד בשת”פ בצוותי עבודה כשכל אחד תורם ונתרם לפי כישוריו. מה יכול להיות יותר נפלא מלמידה כזו? אתה לא היית שמח לראות את הבן שלך שמח בלמידה במקום מתוסכל ומשועמם?

אני: רוצה לתת לך המורה Y קרדיט על הפתיחות המחשבתית והיכולת שלך להגמיש את מסגרות החשיבה שלך כמורה וכאדם. בני סיפר לי שהיום למדתם על ביאליק ואז נתת להם משימה לכתוב שיר וכשראית שהוא כל כך התלהב והיה לו כייף איפשרת לו להמשיך במשימה עם החבר שעבד איתו על זה גם על חשבון השיעור הבא.

תודה לך. אני שמחה לדעת שיש בביה”ס מורים שבוחנים את הבחירות שלהם כל יום מחדש ומספיק קשובים לאפשר גמישות ושינויים לאור תהליכי התפתחות ורעיונות חדשים. ואני שמחה בבחירה שלי להעלות את הנושא על סדר היום המחשבתי של כולנו. אנחנו חיים בתקופה שבה מוטב שנבחן מה במציאות הקיימת מתאים ומה כבר לא וכדאי להמציא מציאות חדשה. אל לנו לחשוש ממה שיגידו או יחשבו עלינו אנשים אחרים. אני – כמו הילדעים, כשיש לי משהו חשוב לומר- אני משמיעה קולי ועושה את מה שבחרתי ונבחרתי לעשות = להגמיש את מסגרות החשיבה הישנות ולשנות סדרי עולם